המייבש, דנה והגמישות – מה באמת מפריע לנו להשתנות?

בוקר אחד, ישבתי במשרדי הקטן ונזכרתי בשיחה האחרונה שלי עם דנה (שם בדוי כמובן), אחת הקליינטיות הוותיקות שלי. דנה סיפרה לי על המאבק היומיומי שלה עם משימות פשוטות לכאורה, כמו כביסה. 

"את יודעת, דנה," אמרתי לה ברכות, "לפעמים הדברים הקטנים ביותר יכולים ללמד אותנו הכי הרבה על עצמנו." נזכרתי בסיפור המייבש שלי, וחייכתי. "הנה, אני אספר לך משהו שקרה לי לא מזמן."

סיפרתי לדנה על ההתנגדות שלי למייבש כביסה במשך שנים. "הייתי כל כך קשורה לרגע השקט הזה של תליית כביסה תחת השמיים הפתוחים. זה היה הזמן שלי להרהר, להקשיב למוזיקה, או פשוט ליהנות מהשקט." דנה הנהנה בהבנה, מזהה את עצמה בסיפור. 

"אבל אז הגיע החורף," המשכתי, "וכל הבית היה מלא בכביסה תלויה. בסוף נכנעתי וקנינו מייבש." צחקתי. "ואת יודעת מה? מצאתי את עצמי עומדת בחדר הכביסה הקטן, מתלוננת על הצפיפות, על הריח, על הבגדים המקומטים. ופתאום הבנתי – זה לא המייבש שמפריע לי, זו אני. זה חוסר הגמישות שלי."

עיניה של דנה נפערו בהפתעה. "וואו, זה… זה ממש מדויק. גם אני מרגישה ככה לפעמים."

"זו אחת הסוגיות המרכזיות שאנחנו מתמודדים איתן ב-ADHD – גמישות קוגניטיבית," הסברתי בסבלנות. "אנחנו נראים גמישים, כשאנחנו שולטים במצב, אבל כששינוי נכפה עלינו מבחוץ? זה כבר סיפור אחר."

מהי גמישות קוגניטיבית?

גמישות קוגניטיבית היא אחד מהתפקודים הניהוליים החשובים ביותר במוח האנושי. היא מתייחסת ליכולת שלנו להסתגל לשינויים בסביבה בצורה רגועה, לשנות אסטרטגיות כשהן אינן יעילות, ולראות מצבים מנקודות מבט שונות. זהו כישור קריטי לפתרון בעיות, קבלת החלטות, ולמידה, משפר את הבטחון העצמי והמסוגלות להתמודד עם אתגרים מתוך איזון ריגשי ומאורגן.

כאשר הגמישות הקוגניטיבית אינה מפותחת, כמו שקורה לעיתים קרובות אצל אנשים עם ADHD, הם מתקשים להתמודד עם שינויים ובלתי צפויים. המעבר בין משימות נעשה קשה, והם נוטים "להיתקע" במשימות או לפתור בעיות באותה דרך, גם אם היא לא יעילה. שינויים בתכניות עלולים לעורר תסכול או התפרצויות רגשיות, ולעיתים יש חוסר יכולת לעדכן סדרי עדיפויות. קושי זה מוביל לעיכוב בקבלת החלטות, לתחושת כישלון, ולפעמים גם לייאוש ולירידה בביטחון העצמי.

הקשר בין ADHD לגמישות קוגניטיבית

דנה נאנחה. "זה מסביר הרבה. אני תמיד מרגישה שאני נתקעת כשמשהו לא הולך כמו שתכננתי."

"בדיוק," אמרתי. "זה יכול להתבטא בקושי במטלות לא מוגדרות, בהתקעות על פתרון אחד, או אפילו בכעס כשתוכניות משתנות." חייכתי. "אבל הבשורה הטובה היא שאפשר לשפר את זה."

עיניה של דנה נדלקו. "באמת? איך?"

הסברתי לדנה שהגמישות הקוגניטיבית מתפתחת בעיקר במהלך הילדות והנעורים, ומגיעה לשיאה בשנות העשרים המאוחרות. אצל אנשים עם ADHD, התהליך הזה עלול להיות מעוכב, בשל רמות נמוכות של דופמין – כימיקל במוח שאחראי על התפקודים הניהוליים השונים. דופמין משחק תפקיד מרכזי ביכולת שלנו להסתגל לשינויים ולבצע משימות שונות. מחסור בו עלול להקשות על אנשים עם ADHD להתמודד עם שינויים או לבצע משימות שהם לא מוצאים בהן עניין מיידי.

איך אפשר לשפר את הגמישות הקוגניטיבית?

קמתי והלכתי לספרייה שלי, שולפת ספר. "יש ספר נהדר שנקרא 'ילד פיצוץ' מאת רוס גרין. הוא מדבר בדיוק על זה." הנחתי את הספר על השולחן. "אבל בינתיים, בואי נחשוב על כמה דרכים פשוטות לתרגל גמישות."

התחלתי למנות: "אפשר לנסות ללכת הביתה בדרך חדשה. או לשלוח את הילדים לקניות בלי טלפון, שיצטרכו לאלתר. אפילו לאכול עם היד השנייה, או עם צ'ופס-סטיקס במקום סכו"ם, יכול לעזור!"

דנה צחקה. "נשמע מצחיק, אבל אני מבינה את הרעיון."

"בדיוק," אמרתי בחיוך. "העיקרון הוא לשבור תבניות, לאתגר את עצמנו. זה יכול להיות קשה בהתחלה, אבל עם הזמן זה נהיה טבעי יותר."

גישות טיפוליות לשיפור הגמישות הקוגניטיבית

ישנן גישות אימוניות וטיפוליות שונות שיכולות לסייע בשיפור הגמישות הקוגניטיבית אצל אנשים עם ADHD. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לעזור בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה לא יעילים. אימון קוגניטיבי, הכולל משחקים ותרגילים ממוחשבים, יכול לשפר את היכולת לעבור בין משימות ולשנות אסטרטגיות. בנוסף, תרגול מיינדפולנס יכול לסייע בשיפור המודעות העצמית והיכולת להגיב באופן גמיש למצבים שונים.

חשוב גם לזכור שטיפול תרופתי, כאשר מתאים, יכול לסייע בוויסות רמות הדופמין במוח ולתמוך בשיפור התפקודים הניהוליים, כולל הגמישות הקוגניטיבית.

שיתוף התהליך עם הסביבה

הבטתי בדנה ואמרתי. "זכרי, זה תהליך. אנחנו לא מצפים לשינוי בן לילה. אבל כל צעד קטן, כל ניסיון להיות גמישים יותר, הוא ניצחון."

דנה הנהנה, נראית מעודדת. "תודה, אילת. אני מרגישה שאני מבינה את עצמי קצת יותר טוב עכשיו."

חייכתי. "זו המטרה שלנו כאן. להבין את עצמנו טוב יותר, ולמצוא דרכים להתמודד עם האתגרים שלנו."

לפני שיצאה, דנה שאלה: "איך אני יכולה להסביר את זה למשפחה שלי? לפעמים הם לא מבינים למה אני מתקשה כל כך עם שינויים."

הנהנתי בהבנה. "זו שאלה מצוינת. אולי תנסי לשתף אותם בתרגילי הגמישות שדיברנו עליהם? זה יכול להיות משהו משפחתי, כמו לבשל ארוחת ערב עם מרכיבים אקראיים. זה יכול לעזור להם להבין את האתגר, וגם לתמוך בך."

חשוב להדגיש שהבנה ותמיכה מהסביבה הקרובה הן קריטיות להתמודדות עם האתגרים של ADHD. הסבר פשוט וברור על הקשיים בגמישות קוגניטיבית יכול לעזור למשפחה וחברים להבין טוב יותר את ההתנהגויות שנראות לעתים מוזרות או מתסכלות.

כשדנה יצאה מהמשרד, נזכרתי בחיוך במייבש הכביסה שלי. "לפעמים," חשבתי לעצמי, "הלקחים הכי גדולים מגיעים מהמקומות הכי קטנים." וידעתי שמחר יביא איתו אתגרים חדשים, הזדמנויות חדשות, ועוד הרבה לקחים קטנים וגדולים ללמוד ולשתף.

בסופו של דבר, העבודה על שיפור הגמישות הקוגניטיבית היא מסע מתמשך. זה דורש סבלנות, התמדה ותמיכה, אבל עם הכלים הנכונים, אפשר לראות שיפור משמעותי בהתמודדות עם שינויים, קבלת החלטות,  והיכולת להיות פתוחים להזדמנויות חדשות.

1

1