הרצון לתת, יותר.

קטגוריההורות
המאמר בוחן את הרצון של אנשים עם ADHD לתת ולעשות יותר מאחרים כדי להרגיש שווים ומקובלים. הוא דן בגורמים הנוירולוגיים והפסיכולוגיים העומדים מאחורי צורך זה, כולל שחרור דופמין, אימפולסיביות והתשוקה להכרה ושייכות. המאמר מדגיש את החשיבות של אמפתיה אמיתית ואכפתיות לזולת, ולא של מניעים מרוכזים בעצמם, על מנת לשמור על השפעה משמעותית ומתמשכת. זה גם מעודד התבוננות פנימית ושיקוף עצמי כדי לנקות את הנשמה ולתעדף צמיחה פנימית על פני אימות חיצוני.

שיתוף

הרצון לתת, יותר

 

ידוע, שבעל ADHD על מנת להרגיש “שווה, כמו כולם”, הוא צריך לעשות יותר מאחרים . 

הוא מרגיש שווה כמו כולם כאשר הוא

בעמדת נתינה ועשיה אקסטרה

מעל ומעבר למה שכולם עושים. 

בוער בו הרצון לתת יותר. לעשות, עוד. להיות מעורבב, הכי חזק.

לעיתים זה – להתווכח, להנכיח את דעתו. 

לעיתים זה לקחת אחריות, להניע דברים, גם לא קשורים. 

 

למה? למה קשה לו להיות בשוליים. 

גם כשהוא שם לעיתים, בעל כורחו, הוא מרגיש שהוא לא שייך לשוליים, 

לצד השקט של החברה. בפנים משהו גועש ורועש ורוצה יותר.

 

הנה כמה סיבות –

א. עשיה מרגשת, חידושים, ויכוחים – גורמים להפרשת דופמין – 

המוח מרגיש ערני והאדם מרגיש חי. איזה יופי!

ב. מוח שעובד על טורבו וברקסים של קורקינט, לא חשמלי – 

מוליד אימפולסיביות ומשחרר את ניצרת הלשון 

בלי רגע לעיבוד או שיקול (לא תמיד נעים…אבל קורה).

אבל מה עוד עומד מאחורי הצורך להשמיע קול, לנצח בכל ויכוח, 

להוביל את המהלכים, להחליט. 

האם מעבר לנוירולוגיה יש עוד שורש, פסיכולוגי שמנהל שבלא משים?

 

בואו נדבר רגע על אכפתיות, אמפתיה, נתינה ודאגה לזולת. 

הובלה אקטיבית ועשית טוב, אמפטיה ונשיאה בעול – מקורם במקום טוב ומשובח. 

משורש הנשמה שרוצה להיטיב יש לנו 

את היכולת להבחין במצוקת הזולת, יש בנו אמפטיה מולדת, 

ויש בנו גם שורש עליון של הקרבה ומסירות נפש למען מטרה עליונה. 

מכאן הדרך להיות לוחם צדק, פעיל חברתי, מוביל דרך – לא ארוכה. 

וזו דרך יהודית חיובית שכרה בצידה בזה ובבא.  

 

אך האם יתכן שלעיתים שיש גם מניעים פחות נקיים? 

האם באמת מה שמוביל זה צדק חברתי והתמסרות למען הכלל?

או אולי, לפעמים, ולא במשים זה האגו שמנהל? 

האם זה “אני” שצריך את אור הזרקורים? 

 

כי אם כן – אז הנתינה היא לשם עצמי, לא בעבור האחר. 

כי אם יותר חשוב לנצח בויכוח, שיותר דחוף לי להיות המוביל- 

יותר משאכפת לי מהאנשים ומהאוירה – 

האם המהלך עדין כדאי? 

נתינה כזו לא רק שאין לה המשכיות,  היא משאירה טעם מר. 

אנשים מתרחקים ממי שדואג רק לצרכיו, להאדיר את מקומו, 

ובינתיים מדיר את מי שסביבו, לא שם ליבו לאווירה הקשה שפעולה כזו גורמת. 

אם העשייה משרתת את האגו – או בלשון פסיכולוגית את הכלכלב שרוצה רק הב הב… 

בידוע אין בה ממש. 

 

או אולי, לפעמים, זה הפחד שמנהל?

פחד שאם לא אוביל את המהלך, אם דעתי לא תשמע –  

לא יראו אותי, לא אהיה קיים… וזה מסוכן. 

אנחנו אנשים חברתיים. 

ההישרדות שלנו תלויה ביכולת שלנו להתברג 

בחברה, במשפחה, בקבוצה, בכלכלה וכו’ . 

קשה לחיות לבד. 

לבעל הADHD הפחד הזה מועצם – כי הוא בחוויה הישרדותית מלכתחילה. 

אז לפחות חברתית – הוא צריך להרגיש יציב יותר, 

אז הוא ממרפק ודוחף את דעתו ומקומו קדימה ולמעלה מהאחרים. 

 

אז מה עושים?

מסתכלים במראה ומטפלים. 

מבררים מי אני בוחר להיות ומה באמת מניע אותי? 

אם המראה מלוכלכת וההשתקפות מעוותת – כדאי לנקות אותה. 

  • לנקות בנפש ולתת מענה לצורך של האגו באישור – שיבוא ממקור פנימי, 

שלא יסתמך רק על פידבק חיצוני ופעולות שיטחיות. 

אלא שיתבסס על המהות הנשמתית הגבוהה שבנו, שמחוברת וחפצה בטוב. 

  • לתת מענה לסתירות פנימיות אם קיימות – 

כי כל עוד יש דברים שחובה לשפר ולא שיפרנו – הפחד מנהל, 

שמישהו יגלה כמה אני חסר. 

במקום להסתיר ולהסתתר אפשר לתקן. 

ואז קל יותר לחשוף לעולם למה אתה באמת מסוגל, 

בלי המסכות הסתרות והעמדת הפנים. 

 

  • ואם אתה עדין מחפש איפה לזרוח – הבט אל הקשיים – 

הם מכוונים אותך לאור גדול שמסתתר מאחורי החושך והרעש הגדול.

אל תוותר לתת יותר, מהמקום הכי פנימי וטהור – 

העולם מחכה לכל הטוב שיש לך באמת לתת.

1
1
להצליח ובכל זאת להרגיש אשמה - על חווית חינוך ילדים עם ADHD
מה בין כביסה לגמישות לADHD?
החזית והעורף ורף התפקוד
ADHD בין חירום לשיגרה
קצת על ADHD וODD (הפרעת התנגדות מתריסה)
מה בוער בו
מחשבות שליליות לא בונות חוויות חיוביות
על קושי לקבל החלטות ומחשבות רעות
היה הראשון לדעת על מאמרים חדשים

קבל עדכון במייל בכל פעם שמתפרסם מאמר חדש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *