שיתוף
למה חובה לטפל ב-ADHD — גם אם לא לומדים?
רבים נוטים לחשוב ש-ADHD היא "בעיה של ילדי בית הספר".
אבל האמת היא שזו תפיסה מצמצמת מאוד – ואף מסוכנת.
ADHD היא לא בעיה של מבחנים, ציונים או מערכת חינוך נוקשה בלבד.
מדובר בהפרעה נוירו-ביולוגית ונוירו-כימית מורכבת, שמשפיעה על התפתחות המוח, על התפקודים הניהוליים, ועל כישורי החיים הבסיסיים ביותר – החל מהתארגנות בבוקר, דרך ניהול זמן ורגש, ועד קיום מערכות יחסים ועבודה.
כאשר הפרעת הקשב אינה מאובחנת או אינה מטופלת כראוי – ההשלכות רחבות הרבה יותר ממה שנדמה. היא משפיעה על איכות החיים, על היכולת לממש פוטנציאל, ועל הבריאות הפיזית והנפשית.
הנתון הקשה ביותר: ADHD לא מטופל מקצר את תוחלת החיים הממוצעת ב-11 שנים. ואם מתווספות בעיות התנהגות – הקיצור עולה ל-13 שנים. כך מצא פרופ’ ראסל ברקלי, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום, במטא-אנליזה רחבת היקף.
אז מה באמת קורה כשלא מטפלים?
דימוי עצמי מרוסק
החוויה החוזרת של ילד או מבוגר עם ADHD היא כישלון.
הם משתדלים – אך לא מצליחים.
הם רוצים – אך המוח מסרב לשתף פעולה.
ילד עם ADHD לא צריך שיגידו לו "כשאתה רוצה אתה מצליח" ו"למה אתה לא משתדל" הוא כבר הפנים את תגובות הסביבה – מההורים, המורים, המנהלים, או בני הזוג – שחוזרות על עצמן: "תתרכז כבר", "תפסיק לדחות דברים", "מה נסגר איתך?". והוא אומר אותן לעצמו.
בשלב מסוים, האדם מפנים את הביקורת והופך אותה לזהות.
"אני עצלן", "אני לא שווה", "אין לי סיכוי".
התחושה הזו, כשהיא לא מטופלת, משתרשת עמוק ומשפיעה על כל תחום אחר בחיים.
*לא אומר את שמה כמובן, אך סטודנטית בת 25, סיפרה לי: "אני מרגישה שאני מתחילה כל דבר עם אנרגיה – וסוגרת אותו בתחושת כישלון. אפילו כשאני מצליחה, אני לא מאמינה שזה באמת שווה משהו. כי זה לא כמו שצריך."
קריירה, פרנסה ומעמד חברתי
אנשים עם ADHD מתקשים להתארגן, להתמיד, לנהל משימות ויחסים – כישורים בסיסיים להצלחה תעסוקתית.
רבים מהם נאלצים להסתפק במשרות שאינן תואמות את יכולותיהם הגבוהות, חווים תסכול יומיומי, ומתקשים לשרוד בסביבת עבודה לחוצה או נוקשה.
לא פעם הם נמשכים ליזמות, אך גם שם נדרשת יכולת התמדה, תכנון ועמידה במשימות פחות נעימות – מה שלרבים מהם קשה במיוחד.
וכך, למרות כישרונות ויכולות – הם מדשדשים כלכלית:
שכר נמוך
קושי לשמור על יציבות תעסוקתית
קידום שמתפספס
תלות כלכלית באחרים
ירידה במעמד הסוציו-אקונומי
וכאשר המשאבים יורדים – כך גם יכולת הגישה לטיפול, לחינוך איכותי, או לתמיכה משפחתית – ונוצר מעגל שמזין את עצמו.
הוא היה בן 38, כשהתחלנו את האימון. הוא סיפר לי: "בכל מקום עבודה אני מגיע לשלב שבו מרוב עומס — אני קופא. ואז בורח. מבלי לסיים פרויקט. מבלי להסביר. ואז אני שוב מתחיל מחדש. אני כל כך עייף מההתחלות האלו."
מערכות יחסים במשבר
הפרעת קשב שאינה מטופלת פוגעת אנושות גם בקשרים בינאישיים:
אימפולסיביות שמובילה לריבים ואי הבנות
שינויים קיצוניים במצב הרוח
קושי להקשיב באמת לאחר
בעיות בהורות עקבית
תחושת ניתוק או אי שייכות
לא מדובר באנשים חסרי רגישות, אלא באנשים רגישים מאוד – שפשוט קשה להם לווסת תגובות, הגיב בצורה מאוזנת לרמזים חברתיים, או לשמר יציבות בקשר.
ולא פעם, משפחות מתפרקות – לא מתוך רוע, אלא מתוך עומס שלא טופל.
אמא לשלושה, משתפת: "אני רוצה להיות שם בשבילם. באמת. אבל לפעמים אני צורחת ואז בוכה כי לא התכוונתי. אני מרגישה שאני מפספסת את האמהות שלי בזמן אמת."
סכנות בריאותיות והתנהגותיות
ADHD שלא טופל מגביר את הסיכון להפרעות נוספות:
דיכאון וחרדה
הפרעות שינה ואכילה
התמכרויות (לאלכוהול, סמים, מסכים, קניות או אוכל)
נטייה לתאונות דרכים או תאונות עבודה
במקרים חמורים — גם הסתבכויות עם החוק
הכאוס הפנימי – התחושה שהחיים "בורחים לי מהידיים" – עלול לדחוף את האדם לחפש ריגושים, הקלה מהירה או בריחה – בדרכים שמזיקות לו עוד יותר.
מתאמן צעיר בן 19, סיפר: "לפעמים אני יוצא לנהוג סתם בלילה, מהר מדי. אני לא מחפש להיפגע — אבל אני גם לא מצליח להפסיק לחפש משהו שיטלטל אותי מהקהות הזו שאני מרגיש."
השפעה בין-דורית
כאשר הורה חי עם ADHD שאינו מטופל –
הוא מתמודד עם קשיים בעצמו: עייפות, פיזור, תסכול, רגשות אשמה.
היכולת להיות עקבי, רגוע, מחנך, מכיל — נפגעת.
והילדים? הם חווים את זה. הם סופגים את הדפוסים — וממשיכים אותם.
הורה שלא קיבל מענה, לעיתים יתקשה גם לזהות את הקושי אצל הילד, או לספק לו את התמיכה שהוא עצמו מעולם לא קיבל.
מתאמנת יקרה בת 45, אמרה באימון: "אני מסתכלת על הבן שלי – רואה את עצמי בגיל שלו. ורק עכשיו אני מבינה שהילדה שהייתי – לא הייתה עצלנית, היא פשוט לא קיבלה את העזרה הנכונה. אף אחד לא סיפר לי שלפוטנציאל הלא ממומש שלי יש שם."
כמאמנת, אני אומרת זאת שוב ושוב למתאמנים:
זו לא אשמתך שיש לך הפרעת קשב.
אבל זו אחריותך ללמוד להכיר אותה ולטפל בה.
לא כדי "להיות כמו כולם", אלא כדי לחיות חיים שלמים, יציבים ובריאים — שמאפשרים לך להיות מי שאתה באמת.
כי יש דרך אחרת
ADHD שאובחן וטופל כראוי – הוא לא גזר דין. הוא קריאה למסע.
האדם שלמד לזהות את הדפוסים, שמצא את הכלים שמתאימים לו, שמוקף בתמיכה נכונה – יכול לשנות את כל מסלול חייו.
טיפול נכון (שיכול לכלול הדרכה, אימון אישי או הורי לADHD, התאמות סביבתיות ולעיתים גם תרופתי)
משיב לאדם את הביטחון, הכוחות, והאמונה בעצמו.
וכאשר אדם עם ADHD מתחיל לפרוח –
הוא לא רק מפסיק להיות "בעיה".
הוא הופך למקור השראה. ליוזם. למי שתורם.
למי שמגלה לעולם את הכישרונות הברוכים שה' נתן לו — ומשתמש בהם לטובת עצמו, משפחתו והחברה כולה.
הטיפול בהפרעת קשב אינו מותרות. הוא זכות בסיסית של האדם לעבוד נכון עם המוח שלו.
ולפעמים – הוא פשוט הצלה.
1
1
