"מאבק שקוף – הוא מאבק שחוק" סיפורה של מיכל, אמנית ADHD בעולם הייטקיסטי

סיפור זה מתחיל בקליניקה קטנה, עם כוס קפה מעט מרעידה וחיוך מובך.
אני, מבחינה בלב המרעיד שלה מאחורי המסכה של הצלחה, איפור מוקפד והתגברות לשבת מולי איתנה.
אני יודעת שכל אחד שנכנס לפה הוא סיפור מלא מורכב ובעל הרבה הסתעפויות. הרבה יותר ממה שרוצים להראות. במיוחד כשמדובר בחוויה של אנשים עם ADHD.

מיכל, שישבה מולי, הייתה אישה מרשימה בשנות השלושים שלה.
היא הייתה עובדת היי-טק מצליחה, אינטליגנטית להפליא, ובכל זאת – תשושה.
עיניה היו עייפות ממאבק היומיומי להישאר "נורמטיבית".

"זה כמו לרוץ מרתון עם אבן ברגל", היא אמרה.
"כולם סביבי נראים כאילו הם מתקדמים בקלות, ואני – כל צעד שלי דורש מאמץ עצום."

הסיפור של מיכל הוא סיפורם של רבים עם ADHD.
עולמנו בנוי עבור אנשים ללא הפרעת קשב וריכוז.
מערכות החינוך, סביבות העבודה, והציפיות החברתיות –
כולן מעוצבות עבור מוח "נוירוטיפיקלי", קרי, מוח שפועל באופן "סטנדרטי" בלי הפרעת קשב.

חיכוך בלתי פוסק

לעומתם, אנשים עם ADHD חווים חיכוך מתמיד.
משימות פשוטות הופכות למורכבות ומאתגרות.
מה שנראה כקליק פשוט עבור אחרים, עבורם הוא מבצע מורכב של ארגון קוגניטיבי וויסות ריגשי.

מיכל משתפת:
"אנשים חושבים שאם אני לא מצליחה, זה אומר שאני לא מנסה מספיק.
אבל הם לא מבינים כמה אני מנסה. כמה אנרגיה אני משקיעה כדי לעשות דברים שנראים פשוטים כל כך עבורם. את הבסיס.
מגיעה עובדת חדשה לעבוד בקיוביקל לידי, היא אומרת לי את שמה. היא חמודה.
דקה אחר כך אני לא מצליחה לזכור איך קוראים לה.
אני עושה שמיניות באוויר לא להזדקק להשתמש בשם שלה.
מראה לה משהו, נוגעת בכתף, אל תשאלי –
אני מרגישה שמשהו איתי לא תקין. כאילו אין לי מספיק זיכרון במחשב והסמן מסתובב על ריק."

המחיר השקט של התפקוד

דרכי הפיצוי שמפתחים אנשים עם ADHD מרתקות.
הם יוצרים אסטרטגיות יצירתיות, מערכות תמיכה מורכבות, וטכניקות עקיפות כדי להשיג את המטרות ואבני הדרך כמו קבוצת השווים שלהם.
אבל המחיר? עמל נפשי עצום. הרבה מעבר למה שאחרים משקיעים.
אבל זה שקוף.

אף אחד לא משער כמה עמל זה לזכור שם, או להגיע בזמן לפגישה, או להגיש את העבודה הגמורה, או לסדר את הבית.

"תראי", אמרה מיכל,
"אני יוצרת רשימות, מגדירה תזכורות, מכינה תכניות מפורטות.
אבל כל זה עולה לי בדם.
ביננו – כל מה שאני רוצה זה לברוח. לצייר.
כמו חברה שלי, ליאורה. איך היא מצליחה לעבוד וגם לפנק את עצמה בשיעור ציור קבוע פעם בשבוע?
היא אפילו לא יודעת לצייר. אבל היא מצליחה לשלב ולהספיק הכל.
איך זה שאני שחשבו שאהיה בכלל ציירת,
לא מצליחה אפילו להוציא את הקנבס שלי מהארון?

ואני כבר לא מדברת על התסכול כשאני רואה את המבט המתוסכל של בעלי שמגיע עייף והבית בכאוס,
אעפ שהגעתי 5 שעות לפניו.
הוא לא מבין איך אני יכולה לעבוד על פרויקט בטחוני מסובך, אבל לא לסדר את הבית…"

להבין את המנגנון – כדי לשחרר

כאשת מקצוע, אני יודעת שה-ADHD יכול להיות חסם נורא,
כשלא מבינים איך המוח עובד עם ADHD.
למידה של מנגנון ההפעלה הייחודי של המוח הזה מאפשר להשיג בחיים לא רק את הבסיס – אלא הרבה מעבר.

באימון ל-ADHD אנחנו לומדים לרתום את היכולות הייחודיות,
להביא את נקודות החוזק, שישרתו את החלקים הקשים יותר של החיים.

"מה יתאפשר לך כשתעשי לך שיעור ציור פעם בשבוע?"

"את צוחקת?!" היא עונה לי.
"זה יעיף אותי קדימה.
זה יזכיר לי מי באמת אני יכולה להיות בלי כל המלחמות היומיומיות האלו.
אולי אז, אהיה פחות מתוסכלת בעבודה ובדרישות של הבית שגומרים לי את כל היום והכוח.
משהו להמתיק את היום. משהו שיפעיל בי קצת כוח".

"שננסה את זה לתקופת ניסיון? שעה בשבוע לפני העבודה?" אני מציעה.

"את מתכוונת ב-6 בבוקר?"
"למה לא?" אני שואלת.
"כן, באמת. למה לא? אני בין כה יוצאת לפני שהילדים קמים…" היא עונה.

לא לתקן – אלא לשגשג

מטרת האימון ל-ADHD היא לא לנסות "לתקן" את בעל ההפרעה,
אלא לאפשר לו לפרוח בדרכו הייחודית ולפתח אסטרטגיות שמתאימות דווקא למוח שלו,
לחוזקות ולכישרונות הייחודיים.

"את יודעת מה?" אמרה מיכל בסוף המפגש,
"פעם ראשונה שמישהו אומר לי שאני לא צריכה להילחם במי שאני,
אלא ללמוד לרקוד עם עצמי."

לסיכום

מאמץ יתר לא תמיד מביא לתוצאות,
ולפעמים הפתרון הוא פשוט לעצור, להסתכל על הדברים אחרת
ולמצוא את הכלים שמתאימים בדיוק לכם.

כי בסופו של דבר, המטרה היא
לא להיות "כמו כולם" – אלא להיות הגרסה הכי טובה של עצמכם.

1

1