שיתוף
למה לא?
למה לא? שאלה זו, פשוטה לכאורה, מעלה סוגיה משמעותית בכל הנוגע לחינוך ילדים ונוער עם ADHD (הפרעת קשב וריכוז). ילדים ונוער המתמודדים עם ADHD חווים לא רק קושי במיקוד, תכנון וביצוע, הם גם מתקשים לעבד הוראות או מסרים ברורים, והם גם מתקשים לווסת את החושים והרגשות הגועשים שלהם. כאן בדיוק נכנס הרעיון שצריך ללמוד לומר מה "כן" ולא רק מה "לא". הנטייה הטבעית של מבוגרים להוציא הוראות שמגבילות, כמו "אל תעשה את זה" או "לא עכשיו", "אסור" – משאירה את הילד או הנער במצב של חוסר הבנה ואפילו תסכול, בעיקר כשמדובר בילד עם ADHD. המטרה היא לא להסתמך על היכולת שלהם להבין "כן" מכלל "לא", אלא לכוון אותם באופן ברור ומדויק לפעולה רצויה והדרך להגיע אליה. יש ללמוד איך עושים את זה.
הילדים צריכים כיוון ברור ולא איסורים כלליים
כשמבוגר אומר "תוריד את הרגליים מהקיר", ייתכן שהילד עם ADHD ישים את רגליו על הספה או על הכיסא במקום. הוא אינו עושה זאת מתוך מרדנות, אלא מפני שההוראה אינה נותנת לו כיוון ברור מה כן לעשות. כאשר המבוגר משאיר את הילד באוויר עם מסר כללי שאינו ספציפי, הילד מתקשה להבין מהי ההתנהגות הראויה. הילד אולי הבין מה לא לעשות, אך אינו מבין מה כן מצופה ממנו.
במקום זאת, יש לנסח את ההוראות בצורה חיובית ומדויקת, כמו "רגליים – על הרצפה". כך הילד מקבל מסר ברור שלא משאיר מקום לאי הבנה. דוגמה נוספת היא כאשר אומרים לילד: "אל תכה את אחיך!" במקרים רבים, הילד מתקשה להבין כיצד לפעול להשיג את מבוקשו, כמו לגרום לאחיו לשחק איתו, בלי להרביץ לו…. עדיף להנחות אותו בצורה חיובית, כמו "מה רצית להשיג? האם השגת את זה?" או "דבר עם אחיך, איך הוא כן יסכים לשחק איתך?" ההוראה החיובית מספקת לילד מסגרת התנהגותית ברורה ועוזרת לו לנתב את הרגשות והפעולות שלו בצורה נכונה.
נוער עם ADHD זקוק להכוונה ברורה – לא רק לאיסורים
אצל בני נוער, המצב אפילו מאתגר יותר. כאשר אומרים לנער "אל תלך לשם", "אל תיגע בזה", או "לא, אתה לא יוצא לסרט", אנחנו מותירים אותו במצב של חוסר מענה. נער עם ADHD מתקשה לעיתים לעבד מצבים מורכבים או להמציא פתרונות אלטרנטיביים בעצמו, בשל האופן שבו המוח שלו מעבד מידע. המוח שלו עסוק בכיוונים רבים בעת ובעונה אחת, הוא מבולבל או שלא מצליח לתפוס אלא רעיון אחד ולהיתקע עליו, גם אם הוא רעיון רע. הקושי שADHD גורם לתפקוד הנהולי גמישות קוגנטיבית – מותיר אותו בלי אופציות לחשוב על אפשרות אחרת. כמו אדם במילכוד שיש רק דרך מילוט אחת וגם היא לא טובה לו.
כאשר מותירים את הנער במצב של "לא", המוח שלו אינו בהכרח יחשוב על דרך אחרת לפעול. לכן, על המבוגר האחראי לחשוב במקומו על "מה כן". במקום להסתפק ב"אל תעשה את זה", יש לחשוב איך לכוון את האנרגיה והדחף של הנער לפעולה חיובית, יצירתית ובונה. יש להציע אלטרנטיבות שתואמת את הכוחות והיכולות שלו, כך שהוא ירגיש שיש לו דרך לממש את עצמו בבחירה, ולא באונס.
המניע החיובי במקום העימות
בני נוער עם ADHD לא יקשיבו למבוגר שכל מה שיש לו להציע זה "לא". הסיבות לכך רבות:
- רצון בניית האישיות – הנער בגיל ההתבגרות מתנער מסמכות ורוצה לבנות את אישיותו באופן עצמאי. הוא אינו מעוניין רק לציית, אלא לחוות ולהתנסות בעצמו.
- אתגר בעיבוד מידע – בגלל ה-ADHD, הנער מתקשה לעיתים בעיבוד מידע גמיש. הוא יכול להיתקע על רעיון מסוים ולהתקשות למצוא רעיונות חלופיים.
- המוח הרגשי והחיפוש אחרי ריגוש – המוח של נער עם ADHD נמשך לריגושים ולמצבים מסוכנים. כשהוא מתלהב ממשהו, קשה לו לווסת את התחושות והרגשות, והוא עשוי לפעול בפזיזות.
כדי להתמודד עם האתגרים הללו, יש צורך לדבר בשפה שמגייסת את הנער ולא מעוררת התנגדות. למשל, אם הוא רוצה לצאת לסרט מסוים שאתם סבורים שהוא אינו מתאים, במקום לומר "לא, אתה לא יוצא", אפשר להציע אלטרנטיבה שתענה על הצורך שלו בבילוי, כמו "בוא נבחר סרט אחר יחד" או "יש לנו תכנית אחרת שאולי תאהב". כך הוא לא מרגיש שהדרישה שלו נדחית לחלוטין, ויש לו כיוון חיובי לפעולה.
חינוך חיובי ומכיל
הגישה החינוכית לילדים ונוער עם ADHD אינה צריכה להיות בנויה על איסורים ומלחמות. המיקוד צריך להיות בחינוך שמנחה את הדרך, מסביר מה נכון לעשות, ואיפה כדאי להשקיע את האנרגיות. על מנת שנער כזה ירצה לקבל מהמבוגר יש לעבוד קודם על הקשר הבריא איתו. לשמש דוגמה לשיח חיובי, מכיל ומאמין. במקום להתמקד ב"אסור" או "לא", יש להציע את ה"כן" – את הפעולה החיובית, הבונה והבטוחה.
לסיכום, ילדים ונוער עם ADHD זקוקים להכוונה חיובית, הוראות ברורות ומדויקות, ושיח שמספק להם את ה"כן" – את האלטרנטיבה הבונה במקום האיסור. המפתח לחינוך מוצלח הוא מתן דגש הקשר האוהב והאמיץ איתם ועל מה שהם כן יכולים לעשות, למימוש האנרגיות והפוטנציאל שלהם בצורה חיובית.
1
1
