שיתוף
משמעות משמעת והאם ידע זה כוח או סתם פוטנציאל תקוע?
אנשים שחיים את החיים שהם רוצים, שיש להם את מה שאתה חולם עליו – יש להם דבר אחד שאולי חסר לך: משמעת-עצמית.
הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שמשמעת-עצמית היא סוג של עונש, מגבלה או סבל. אבל האמת היא בדיוק ההפך: משמעת היא החופש האמיתי. היא הכלי הכי חזק שבאמצעותו אפשר לבנות חיים של בחירה ושליטה.
הכוח שבמשמעת – סיפורה של מאמנת ADHD
כמאמנת מוסמכת לאנשים עם ADHD, ראתי אינספור מתאמנים שמגיעים אלי עם אותן בעיות: קושי בהתמדה, נטייה לדחות משימות עד הרגע האחרון, ופער בין הידע שלהם לבין היישום בפועל. אני עצמי אובחנתי עם ADHD אחרי גיל 40, אחרי שנים של תחושת כישלון בלתי פוסקת.
וזה מה שאני שומעת מהרבה אנשים – "אני יודעת המון דברים, אבל החיים שלי נראים כמו בלגן אחד גדול. אני קוראת ספרים על פרודוקטיביות, מאזינה להרצאות מוטיבציה, נרשמת לאינספור קורסים – אבל בסוף היום, שום דבר לא משתנה. אני נתקעת באותם דפוסים שוב ושוב: מתחילה חזק, מתלהבת, ואז מתעייפת ונוטשת."
הרבה משתנה כשמבינים אמת פשוטה:
'ADHD זה לא בעיית מוטיבציה, אלא בעיית משמעת.'
כשאדם מחכה כל הזמן ל'בא לי' כדי להתחיל, הוא תקוע. אבל מה שבאמת קובע הצלחה זו היכולת לעשות גם כשלא בא לי.
משמעת מול גאונות לא ממומשת
היסטורית, דוגמאות לא חסרות. ניקח למשל את ליאונרדו דה וינצ'י – גאון הרנסנס, שחייו היו מלאים בפרויקטים לא גמורים, רעיונות מתפרצים וחוסר יכולת להתמיד במשימות ארוכות. מחקרים מודרניים מצביעים על כך שהוא הציג תסמינים מובהקים של ADHD: פיזור קשב, נטייה להתחיל אינספור פרויקטים מבלי לסיים, ודחף בלתי נשלט לגלות ולחקור. אבל מה שאפשר לו להשאיר חותם אדיר על האנושות היה המשמעת שפיתח כדי להתמיד בחלק מהרעיונות שלו ולהוציא אותם לפועל. הוא למד לנהל את הקשיים שלו, והפך אותם ליתרון – יצירתיות אינסופית שמגובת בעבודה שיטתית ועקבית. לצד ויתור על השאר. גם וויתור דורש משמעת-עצמית. יכולת לומר לא לעצמי.
אנשים עם ADHD נמשכים לדברים שמלהיבים אותם, אבל נרתעים ממשימות שדורשות מאמץ מתמשך. הם עובדים לפי "בא לי" ו"לא בא לי", והבעיה היא שזה לוכד אותם בלולאה אינסופית של דחיינות ותסכול. ברגע שאתה מתחמק ממשימה מסוימת – אתה לא באמת מרוויח חופש, אלא מאבד שליטה. לא הלכת לחדר כושר היום? הגוף שלך נהיה כבד יותר. לא למדת למבחן או לא סיימת פרויקט? אתה נתקע במקום. החופש האמיתי מגיע כשאתה שולט בחיים שלך, ולא נותן לדחפים הרגעיים לנהל אותך.
ידע זה כוח? רק בתנאי ש…
הרבה אנשים בטוחים שידע זה כוח, אבל ידע לבד הוא רק פוטנציאל תקוע. אנשים עם ADHD יודעים המון – הם קוראים, שומעים פודקאסטים, צופים בהרצאות – אבל בפועל, לא תמיד (או לרוב, אם נודה באמת) עושים עם זה משהו. הבהירות לא נוצרת ממחשבה, אלא מעשיה. כל יזם מצליח, כל ספורטאי מצטיין, לא חיכה לרגע שבו תהיה לו ודאות מוחלטת – הוא פשוט קפץ למים ולמד תוך כדי תנועה.
כשהפסקתי לחפש את 'הדרך המושלמת' והתחלטתי להיות נאמנה פעולות קטנות וקבועות, החיים השתנו. במקום לנסות להיות מושלמת, למדתי להיות עקבית.
הכוח של התמדה – סיפורו של פרדריק דאגלס
שמעתם על פרדריק דאגלס? עבד לשעבר שהפך לאחד מהמנהיגים המשפיעים ביותר במאבק לביטול העבדות בארה"ב. כשהיה ילד, אסרו עליו ללמוד קרוא וכתוב, אז הוא לימד את עצמו בכל זאת – בעקביות ובנחישות. אפשר רק לדמיין איך מוחו פעל – סקרנות בלתי נגמרת, דחף אדיר לחקור וללמוד, חוסר סבלנות למסגרות נוקשות. למרות כל המכשולים, הוא הפך לנואם וכותב מחונן, לא בגלל שהיה לו יותר מזל, אלא כי הוא לא ויתר. הוא הבין שהחופש האמיתי מגיע ממשמעת: לעשות את מה שצריך שוב ושוב, גם כשזה קשה, גם כשאין מיד תגמול.
המסר הסופי: משמעת היא לא עונש, היא חופש
אז מה חסר לך? למה אתה מתחיל חזק ואז מתייאש? האם חסרה לך ההתמסרות האמיתית למטרה? בסוף, זה לא שלמות שקובעת הצלחה, אלא ההתמדה. זה לדעת לחשוק שיניים, ולהגיד 'רגע, לא עכשיו' לדחף שמושך אותך לדחות, לוותר, להשתעמם.
אחרי כמה חודשים של עבודה על חיבור מהותי לעצמנו ואימון במשמעת-עצמית, מגיעים לנקודה שבה הפעולה עצמה הופכת להיות מספקת. ההתקדמות הקטנה – עצם זה ששמרת על ההתחייבות שלך, שהופעת שוב ושוב – היא זו שבונה מומנטום. אין כאן קסמים, אין פתרונות מהירים. ההצלחה לא נובעת ממזל, אלא מהתמדה, כשאחרים מוותרים.
משמעת-עצמית היא לא עונש, היא הדרך היחידה לבנות חופש אמיתי. אז תתחיל לזוז – גם לפני שאתה מרגיש מוכן. תעשה את הצעד הראשון, ואז עוד אחד, ועוד אחד. ברגע שכבשת את המשמעת, כבשת את החיים שלך.
1
1
