“משעמם לי”: מה מסתתר מאחורי השעמום ב-ADHD?

“משעמם לי”

"משעמם לי" — כמו "לא בא לי", כמו "אין לי כוח" — הוא שם קוד למגוון חוויות, החלטות לא מודעות ומנגנונים מוחיים שכדאי להכיר. מהו מנגנון השעמום ומה הקשר שלו למוח ה-ADHD? ולמה האדם עם הפרעות קשב וריכוז הביא סולם לעבודה?

התשובה הקצרה: לטפס ממלכודת השעמום ולהגיע לשיאים של הסחת דעת!
התשובה הארוכה: הרי היא לפניכם בכמה חלקים:

מוחות ADHD אינם מסתגלים באותה קלות לאירועים חיצוניים כמו מוחות נוירוטיפיקלים (כאלו שאין להם הפרעת קשב); יש להם כללים משלהם. הם מונעים על ידי חיפוש אחר גירוי מיטבי עבורם — ולא ממה שאחרים מתייגים כחשוב. מידת העוררות שלהם משתנה בהתאם למקור הדרישה — אם מרצון פנימי או מדרישה חיצונית.

בעלי מוח ADHD לא בוחרים במודע להתעלם מדרישות חיצוניות, למרות שלעתים קרובות זה נראה כך. המוח שלהם חווה מניעים פנימיים בצורה הרבה יותר משמעותית. דופמין הופך זמין כתוצאה מגירוי פנימי שהוא משמעותי יותר עבורם. לכן קורה שחלק מבעלי ADHD ימצאו את חברת עצמם מעניינת ומתגמלת הרבה יותר מחברת זולתם — אנשים אחרים, הזולת זול יחסית לעניין הפנימי. אצל אחרים — הפחות יצירתיים — זה ההפך, משעמם להם עצמם ויחפשו את חברה וחברים.

חוסר ויסות של רמות הדופמין: ADHD קשורה לחוסר ויסות של נוירוטרנסמיטורים, במיוחד דופמין. לדופמין תפקיד מכריע במוטיבציה, בתגמול ובמערכת ההנאה והחיזוק של המוח. אנשים עם ADHD עשויים להיות בעלי רמות בסיס נמוכות יותר של דופמין — מה שמוביל לקשיים בשמירה על קשב ומציאת פעילויות מתגמלות באופן מהותי. כתוצאה מכך, הם עלולים להשתעמם ביתר קלות כאשר הם עוסקים במשימות שאינן מספקות עניין או גירוי מיידי.

הבדלי תפיסת זמן ודחיית סיפוקים: אנשים עם הפרעת קשב וריכוז לרוב תופסים זמן שונה מאלה ללא ההפרעה. תחושת הזמן עלולה להיות מעוותת, מה שגורם למשימות להרגיש ארוכות יותר ומייגעות יותר. תפיסה שונה זו יכולה לתרום לתחושת שעמום מוגברת במהלך פעילויות הדורשות תשומת לב מתמשכת.

כשתפיסת הזמן המעוותת משולבת עם קושי בדחיית סיפוקים והעדפה לתגמול מיידי, בעלי ADHD עשויים להיאבק במשימות הדורשות סבלנות ומסגרת זמן ארוכה יותר להישגים. קושי זה עם סיפוקים מושהים תורם לתחושות של שעמום כאשר עוסקים בפעילויות ללא תגמול מיידי, ולפיכך לחוסר התמדה ונטישת משימות.

אימפולסיביות וחוסר שקט: האימפולסיביות וחוסר השקט האופייניים להפרעת קשב וריכוז עלולים להוביל אנשים לחפש פעילויות חדשות ומעוררות באופן אימפולסיבי — מה שתורם למעגל של השתעממות מהירה מהמשימה או המצב הנוכחיים. קפיצה מעניין לעניין תוך כדי איבוד עניין.

ההשלכות: התוצאה של תיעדוף שונה, אי עמידה בזמנים או הפסד — מתגמדים לעומת השאיפה לחיזוק מיידי ומהנה. הוא יסבול מתת יכולת לבחור תגובות ממוקדות מטרה, להתמיד או לסיים מטלות — כי השעמום מציק ברמה החושית ויגרום סבל ממשי.

לכן המוח בעל הפרעת קשב וריכוז יאלץ את בעליו לסרוק את הסביבה לגירוי מעורר — בלי לקחת בחשבון את המחיר וההשלכות של בחירותיו. מבחוץ זה יראה שהשעמום ניצח את המטלה שנזנחה לאנחות.

אך מבפנים — מתוך תחושת אחריות — תהיה תחושת תבוסה קשה, הלקאה פנימית ואיבוד האמון ביכולת העצמית. כשמכניסים את המחולל לתמונה — שהוא חוסר עוררות והפרשה לא מווסתת של דופמין — פותחים פתח להסתכלות שונה, פתח לחמלה עצמית, אפשרות לחיפוש פתרון ממשי. לא רק הכאה על חטא, תיוג עצמי בוטה, התחמקות ונסיגה מהחיים. כשמבינים את הגורם — יש פתח לשינוי.

לשעמום יכולות להיות תוצאות שליליות וחיוביות כאחד. בצד השלילי — זה עלול להוביל לתחושות של תסכול, עצבנות ורצון לברוח מהמצב הנוכחי. בצד החיובי — שעמום יכול לפעמים לעורר אנשים לחפש חוויות חדשות, לטפח יצירתיות וצמיחה אישית.

ועל כן אני שואלת — למה התכוונת שאמרת שזה משעמם? זה גדול עליך? זה לא מובן? יש לך מושג על מה מדובר או מה זה כולל? זה מאיים? זה קשה? זה מסובך? מה מונע ממך להתגייס לפעולה? אני אף פעם לא לוקחת את התשובה "זה משעמם" כתשובה מלאה. אני מחפשת את הגורם לחוסר ההתגייסות המוחית. משהו מעכב שם — מה הוא? באיזה אופן ניתן כן לגייס אותו? איזה מכשול צריך לצלוח על מנת להגיע לשם?

בהמשך נדבר על היבטים קוגניטיביים, שונות תרבותית, טכנולוגיה ובנק פתרונות לשעמום סטייל ADHD:

1. היבטים קוגניטיביים: שעמום הוא לא רק חוסר בגירויים חיצוניים — זה כרוך גם בגורמים קוגניטיביים. כאשר קשה לאדם לעסוק במחשבה, למידה, ניתוח והעמקה בצורה משמעותית — הוא יתרגם את זה לחוויית שעמום (קוגניטיבי) ויתקשה במיוחד במשימות הדורשות תשומת לב מתמשכת ועיבוד נתונים.

2. שונות תרבותית ואישית: גורמים תרבותיים ואישיים משפיעים על האופן שבו אנשים חווים שעמום ומתמודדים איתו. תרבויות מסוימות עשויות לתת עדיפות לשגרה ויציבות, בעוד שאחרות עשויות לעודד חקר וחידוש. תחומי עניין, ערכים והעדפות אישיים משחקים גם הם תפקיד בקביעה אילו פעילויות נתפסות כמשעממות.

3. טכנולוגיה ושעמום: הופעת הטכנולוגיה שינתה את נוף השעמום. בעוד שטכנולוגיה יכולה לספק סיפוק מיידי וגירוי מתמיד, שימוש מוגזם ולא מתואם יכול גם לתרום למעגל השעמום — מכיוון שאנשים עלולים להפוך לחוסר רגישות לרמות נמוכות יותר של גירוי בסביבות לא דיגיטליות.

4. חוזקות וכישרונות: אנשים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים להחזיק בחוזקות וכישרונות ייחודיים. חלקם עשויים להצטיין בתחומים יצירתיים, פתרון בעיות או פעילויות הדורשות חשיבה מהירה ויכולת הסתגלות. הכרה ומינוף החוזקות הללו יכולה לתרום לדימוי עצמי חיובי יותר. השאלה הנדרשת בהתמודדות עם שעמום היא — איך אפשר לרתום את היצירתיות והכישרונות המיוחדים לגשר על פערי העניין? האם למשל ילד עם היפראקטיביות יכול ללמוד טוב יותר כאשר הוא על גלגליות, או אופניים או נדנדה? ליצור מהתוכן מצגת או סרטון או תרשים זרימה?

מיינדפולנס חושי כדי להילחם בשעמום:
במקום להילחם, אפשר לעבוד עם זה.

1. הפעילו את החושים — להישאר ערניים לרגע הנוכחי.

2. נשימה מודעת.

3. כלים חושיים — כדור מתח, בד בעל מרקם או ספינר.

4. פעילויות חלופיות.

5. סביבה ידידותית לחושים.

6. התבוננות מודעת.

7. למידה רב-חושית.

8. תנועה מודעת.

אסטרטגיות נוספות:

• הפכו משימות למשחקים עם יעדים.

• ארגז כלים לשעמום.

• Micro-Tasking.

• שינוי סביבה.

• מיקוד מודע.

• טיימרים חזותיים.

• למידה מבוססת עניין.

• חללי עבודה דינמיים.

• סיבוב משימות.

• דיאטה חושית.

• אכילה מודעת.

אסטרטגיות ייחודיות:

• ארומתרפיה.

• הסחות דעת למישוש.

• סידורי ישיבה אדפטיביים.

• פלייליסטים ספציפיים למשימה.

• הפסקות חושיות.

• טכניקות ויזואליזציה.

• טעימה מודעת.

• רישום הערות לא ליניארי.

• שינויים סביבתיים.

• הומור.

• מציאות מדומה.

• ספרינטים קצרים.

• למידה אינטראקטיבית.

• לחגוג הישגים.

ולסיכום:
מה שעובד לאדם אחד לא בהכרח יעבוד לאחר. כל אחד מגלה את הכלים שעוזרים לו לנהל את השעמום — ולהפוך אותו לדלת ליצירתיות ולריכוז מחודש.

1

1