על ADHD ונהיגה

אחי, רון, אובחן עם ADHD  בשנות הילדות המוקדמות, וכך היה לכל אורך חייו, שנקטעו בפתאומיות לפני 6 שנים כשהיה 56, בתאונת דרכים בקין, ניו יורק.  אפשר לומר שהפרעת הקשב שלו גרמה לתאונה,  והשפיעה על הרגלי הנהיגה שלו: מהירות מעל המותר, לקיחת סיכונים, מוסחות, שימוש באלכוהול, הימנעות מחגירת חגורת בטיחות.
רון יצא לנסיעה בשביל הכייף שלו בערב קייצי, על שביל עפר, בהרי אדירונדק, כמו שאהב לעשות. הוא בדיוק סיים משמרת של 10 שעות כשף, וארוחת ערב עם אימו בת ה92 ובה שתה אלכוהול לפני שיצא לדרך. דיברנו בטלפון כמה ימים קודם והוא נשמע שמח יותר ממה שאני זוכר אותו, בזכות העבודה החדשה שלו. אחרי שנים שהיה סולן וגיטריסט בלהקות רוק, ועבד בעבודות מזדמנות,  סוף סוף היתה לו משכורת ותנאים.

זה ברור ממחקרים רבים וביניהם גם כאלו שאני ניהלתי, ש- נזק בילתי הפיך עלול להיגרם למבוגרים עם ADHD כשהם עולים לכביש. זה גם ברור ומוכח  שאפשר לעזור ולמנוע בעיות בנהיגה – בעזרת טיפול תרופתי. אז איך יתכן שהאח של ה-מומחה בADHD לא טופל???
מקדמי הסיכון לחיזוי תאונות דרכים במבוגרים עם ADHD הם – חומרת ההפרעה, גיל מאוחר, מספר הדוחות על מהירות, רייטינג נמוך באשראי, ואלימות. כל המקדמים להוציא האחרון, היו נוכחים אצל אחי.

מה בני משפחה ואנשי טיפול יכולים לעשות בקשר לגורמי הסיכון הללו?

מחקרים מראים שסטימולנטים יכולים לשפר את התפקוד בנהיגה, אז בהחלט צריך לעודד שימוש בהם אצל מבוגרים עם ADHD שרוצים לנהוג. זה קל לומר וקשה ליישם. 
אתה יכול לדבר על הסכנה שבנהיגה כמה שתרצה, אבל אחרי הכל זו היתה הבחירה של אחי, ושל כל בוגר שעולה לרכב – לאמץ או להתעלם מהעצות שתיתן. ואין שום דבר שיכולתי לעשות כשאחי החליט להמשיך בהתנהגות ההרסנית שלו.

לפני 15 שנים ויתרתי על תפקיד היועץ והשופט של ההתנהגות של רון, תפקיד שהרחיק והפריד ביננו. אחרי הכל הוא היה בן 40. הבנתי שעל אף הכוונות הטובות שלי, הוא ראה את ההתערבות שלי כפלישה לחיים שלו. עזבתי את זה.
שיניתי את מערכת היחסים איתו, לקחתי את תפקיד התומך. כשהמצב איתו דרש התערבות, כשהיה ללא בית, כשהיה במצוקה רפואית, כשקיבל התקף כאבי שיניים או התסבך עם החוק – הייתי שם בשבילו. קיבלתי את המציאות שיש לי אח עם מוגבלות. הייתי רשת הבטחון של רון. זה תפקיד שאני ממליץ לאחרים, והייתי עושה את זה שוב. להיות מעורב בחיים של האנשים שאתה אוהב.
תסמיני ההפרעה שלו, מנעו מרון לקבל את העצות שלי. מחקר מראה שמבוגרים עם ADHD לא רואים את הנהיגה שלהם כשונה מנהיגה של אחרים שאין להם הפרעת קשב, על אף שההיסטוריה של הנהיגה שלהם מראה נתונים אחרים לגמרי. בנוסף, בעלי ADHD פחות ישתמשו בידע ובכישורי למידה לשיפור המיומניוית שלהם – מאלו שאין להם ADHD.
רון ידע למה חשוב לחגור חגורת בטיחות. הוא קיבל דוחות על זה שלא חגר. ועדין אי החגירה שלו הוביל למותו. אז אני שואל: למה אנשים עם ADHD לא עושים מה שהם יודעים שטוב ונכון לעשות?
אני בחרתי להיות רשת בטחון , אף על פי שלא היתה מושלמת. האם רון היה נהרג בגיל צעיר יותר אם לא היתה שם הרשת? אם הייתי יכול לעשות את זה מחדש – הייתי בוחר בדרך הזו שוב , כי להיות מרוחק וזר מאחי האהוב – לא היתה אפילו אופציה בשבילי.

9

5