יחסי הציבור הגרועים של חיפזון

לערב פסח והכנותיו ברוב בתי ישראל על כל הלחץ והחיפזון – אין יחסי ציבור טובים.

בואו רגע נסתכל על חיפזון מהצד הנוירוביולוגי של הסיפור.

דחיפות הוא אחד ממעוררי המוטיבציה הידועים.

מי לא חווה את האדרנלין המתפוצץ שמניע אותנו לפעולה אל מול דדליין?!… לקראת פסח, כמו לפני שבת – הוא יגיע.
הוא ינכיח את מציאותו הקולנית, העצבנית וקצרת הרוח ברוב הבתים.
גם אם התחלת הכנות בטו' בשבט, גם אם חילקת את העבודה,

גם אם הבאת חברת ניקיון בישול ואספקה – הוא יגיע. עם הלחץ שלו.

תחושת החיפזון היא חלק אינטגרלי בתקופת הזמן הזו.
זה מדאורייתא להיחפז בהכנת מצה כמו באכילתה. יש לכך הרבה עומק אמוני וביטוי סמלי במציאות חיינו.

אז אולי הוא לא כזה רע?

אף על פי שהמילון העיברי יחבר בינהם, אני רוצה להבדיל חיפזון, מבהלה וסטרס.

בחיפזון יש מתח, יש זריזות, יש בו מיקוד הקשב, בהירות המחשבה ודבקות במטרה.
יש בו נחישות והאצה אל היעד. יש בו אנרגיה ופעילות המוחית שמואצת לבצע את הפעולה.

אז מי אמר שזה רע?

החיבור של כל הטוב המעורר של חיפזון עם סטרס ובהלה,
לחץ ושיתוק – גוזל מאיתנו את האפשרות לעשות את "יציאת מצרים" שלנו – מן המיצר הקפוא של תת פעילות וחוסר ביצוע – אל הדרור.

מי אם לא בעל הפרעת קשב יכול להעריך את הזרימה של הפעולות, את הFLOW, את האנרגיה ותחושת ההישג שיש במרוץ אל הדד-ליין…!
אך כשמו כן הוא – DEAD LINE – יש לו פוטנציאל "להרוג" את היתרון שבחיפזון ולהטיל כעס, לחץ לא מווסת, חוסר זהירות ומחלוקת אם לא נבין אותו נכון.

אז בואו נמסגר מחדש חיפזון – נראה את היופי והערך בהעלאת רמת הפעילות המוחית והביצועית, נוריד את הפחד וההתנגדות הפנימית למרוץ.
עלינו להזדרז לצאת מן המיצר. כה אמר ה' ויש בזה הבטחה טובה, רק לא להבהל, ולא להישאר מאחור בחיפוש חסר שחר אחר שקט ומנוחה שעדין אין זה זמנם. הם יגיעו, אך לא עתה.

כעת יש להיחפז. דבר בעיתו מה טוב. אל תפחדו מהחיפזון ותהנו מהעוררות שלו. אל את תניחו לבהלה מדרס רגל בחלקה הטובה שלכם.

פתגם ערבי אומר "החיפזון מן השטן והמתינות מן הרחמן".

אך עבורנו זהו אותו רחמן שבחיפזון הוציאנו מארץ מצרים והורה לנו בחיפזון לאכול את קורבן פסח.

כי ה' הוא האלוקים – גם ברוגע וגם בחיפזון.

הכנות חפוזות ונעימות לכולם!

אילת ווגברייט