קוראים לזה הצפה רגשית, זה השם המקצועי לתופעה הזאת, למצב הזה שהלב מלא, לזמן הזה שאתה לא מצליח להכיל את עצמך. הכל סוער, גועש, ורועש. ואתה נמצא בסיטואציה לבד. אמור להתמודד איתה בכוחות עצמך. ואם אתה לא מצליח, אז- אז זה יוצא ממך, מתפרץ כמו הר געש, צועק שדי! קשה לי! ואני צריך עזרה!! אבל אנשים לא מבינים מה קרה, הם לא יודעים שבלב שלך נגמר המקום. הם לא מבינים את הקושי. את הכאב. ואת החוסר אונים. אז התגובות שלהם כועסות, או מאוכזבות, או מאשימות, וזה בסדר. כי הם לא יודעים, אף אחד לא הסביר להם, או הדריך אותם. אבל התוצאה עצובה. כי אתה חייב את העזרה. והם לא מבינים את זה. ושוב- לא באשמתם! אבל זה עצוב. ומתסכל. וכואב. כואב מאד. אז תדעו. בשביל זה נכתב השיר הזה. שתדעו, תבינו, תכילו, ותתמכו. וכשהלב שלי יהיה מלא בפעם הבאה- תעזרו לי לצאת מזה בטוב. תודה🩵💙

אנחנו לא מבינים!! שהוא לא עצלן- הוא רק לא אוהב להשקיע. והוא לא טיפש- רק מוחו מהר מתייגע. הוא לא קופצני- רק שונא לשבת. והוא לא שקרן- רק רואה מציאות קצת אחרת. הוא לא מתחצף- רק מסביר את עצמו קצת ביעף. והוא לא מרביץ- רק ידיו מנסות לגעת. ואם נבין- שהוא רוצה להיות טוב- רק לא תמיד הולך לו. והוא לא ילד רע- רק ילד שרע לו. אז נשתדל יותר להבין, להכיל ולהאמין. כי הקב"ה מחזיר לו בכל בוקר נשמה- אז מי אנחנו שנגיד שאין לו בשביל מה????

אמון "אין לך סיכוי" "זה חסר הגיון" "אתה חושב שתצליח?" "די להיות בריון!" אז הוא שמע והבין- שעליו להפנים! הוא חסר סיכוי, ולא יוצלח. אז חבל על המאמצים ממילא ילכו לפח.. וכך המשיך וגדל לו לנער שמשלים שאת חייו יעביר בצער. כי תמיד הוא דפוק, טיפש ועצלן, ואם יש לו מח- הוא ריק כמובן! ויום אחד שהלך ברחוב, בועט אבנים התחיל הוא לחשוב, יש טעם כך להמשיך? או עדיף לגמור וכאן להפסיק?! ולפתע פתאום הגיע מושיע בלי לדבר הוא חייך והשפיע. כי בתוך הלב שכנה אמונה שיש לו לנער גם נשמה. והיא טהורה למרות שעבר, ואם יאמין בו הכח יגבר. כי בכל בן אדם יש מה להצמיח, אך לא תמיד זה נראה תמים ומבטיח. אבל אם נבין שיש לו סיכוי- נזכה לחזות ולראות בשינוי!

ריטלין הוא עוזר. הוא מרכז. אבל הוא גם מפריע! כי הוא עושה לה בחילות, והדופק מהיר, אולי היא מרוכזת- אבל לא נושמת סדיר! אז הוא טוב? או רק מפריע? ומי אמר שבלי זה כ"כ גרוע? כי הוא משנה אותה וזה בטוח!! והיא אוהבת את עצמה יותר- בלעדיו! אבל שהיא חושבת על זה שוב היא מבינה– שלפעמים הוא ממש טוב ולפעמים רע! אז ללימודים היא אוהבת וצריכה לקחת, אבל בחיים בלי זה היא פשוט פורחת!

הולך בדרך שמש עלי קופחת שרידי דעת שבי מברחת

הדרך נעלמה מולי מדבר שממה אני הולך ללא שביל ומטרה

ללכת ישר בלי למעוד ללכת לבד ואין מי שלי יעזור

לפחות פסיעותי דרך יוצרות דרך שתיזכר לדורות

לכל כאב יש סוף הצער הוא בן חלוף ואני יודע שבכל מקום יש לאן לשאוף

האושר הוא באין סוף הניסיון בדרך לחלוף וגם בזמן הווה יש מזה ומזה וכל רגע בתוכו יש לאן לשאוף

כשמביטים קדימה על הסוף לכל רגע אפשר לכסוף אבל כרגע אני רוצה לתוכי עמוק אויר לשאוף

השינוי ואני

כֻּלָּם רוֹצִים שִׁנּוּי.
אַךְ בְּלִי לְהִשְׁתַּנּוֹת.

וּכְשֶׁשִּׁנּוּי כּוֹפֶה עַצְמוֹ
כֻּלָּם רוֹצִים שִׁגְרָה.

גַּם רַע מֻכָּר נִדְמֶה לְטוֹב
כְּשֶׁטּוֹב נִשְׁזֹר בְּלֹא מֻכָּר.

אָז מִי צָרִיךְ שִׁנּוּי
כְּשֶׁאֲנִי הוֹפֵךְ לְזָר.

אַךְ אִם זֶה לוּזֶר שֶׁשּׂוֹנֵא שִׁנּוּי
אוּלַי בְּכָל זֹאת אַפְסִיק לְהִכָּנַע אֶל הַמֶּחְדָּל.

לֹא נִתְּנוּ שַׁבָּתוֹת וִימֵי שִׁשִּׁי לְיִשְׂרָאֵל
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצְוְחוּ בָּהֶם
וְיַעֲלוּ רָמַת דֶצִיבֶּלֵיהֶם
וְיַנְפִּיחוּ רֵאוֹתֵיהֶם
וְיֹאמְרוּ מָה אַתָּה אוֹכֵל לִי פֹּה כָּכָה הָרֶגַע שָׁטַפְתִּי
וְלֹא נִתְּנוּ
אֶלָּא כְּדֵי לִמְדֹד קְצֵה הַשִּׁגָּעוֹן הָאִמָּהִי
וְהַקֶּצֶב שֶׁל הַבַּיִת וְהַקּוּרִים
לֹא נִתְּנוּ שַׁבָּתוֹת לְיִשְׂרָאֵל
אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַחֲצִילִים
וְאֵשֶׁת הַחַיִל שֶׁשָּׁתְתָה שֶׁמֶן בַּשְּׁבִיל לְטַגֵּן אוֹתָם
שֶׁיְּשֵׁנָה בְּשֻׁלְחָן הַשַּׁבָּת
וְחוֹלֶמֶת עַל
פְּרִי גַּפְנָהּ

נִזְקַקְתִּי לְנֵס לְהַפֵּךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאֵשׁ
לָגַמְתִּי אוֹתוֹ מְדֻלָּל עַם חָלָב וְסֻכָּר לָבָן
מֵעוֹלָם לֹא שַׂשְׂתִּי לְהִתְמַכֵּר אֶל הַמָּר
נִזְקַקְתִּי לְנֵס לְהַסְכִּים לְוַתֵּר
עַל דִּמְיוֹן הַמָּתוֹק שֶׁהֵמֵס
אַךְ הַעֲלֵה מַשְׁמַנֵּי הַפְרָדָה
בְּמִגְנָנָה וּבְעִתּוֹת צוּקָה
הַתְקָפָה עַל הַמַּחֲנֶה פְּנִימָה
הִסְכַּמְתִּי לִשְׁתּוֹת אוֹתוֹ שָׁחֹר
לֹא לְפַחַד מֵהַמַּר
לְהָמֵר עַל הַנֵּס שֶׁיְּהַפֵּךְ וִימוֹסֵס
שֶׁיְּאַפְשֵׁר לְדֶגֶל מַחֲנֶה לְהִתְנוֹסֵס
שֶׁיְּסַפֵּר עַל הַנֵּס
אֵשׁ עַל רֶקַע שָׁחוֹר
בְּלִי סוֹכֵר
אַךְ חַי.

מָהֵם הַגְּשָׁמִים?
אִם לֹא מִלִּים
מַגְשִׁימֵי חֲלוֹמוֹת
גִּשְׁמֵי הַתְּפִלּוֹת
בָּרָק שֶׁל אוֹרוֹת
מַרְעִיד לְבָבוֹת
גְּשָׁמִים
מְחַדְּשִׁים מַחֲשָׁבוֹת
מְלַחְלְחִים אֲדָמוֹת
יָמִים נִפְגָּשִׁים
עֵינַיִם בּוֹרְקוֹת.
מַיִם נִרְעָשִׁים, נִרְגָּשִׁים
לֹא עוֹד נִגְרָשִׁים הַמַּיִם מִן הַשָּׁמַיִם.

מכל הליקויים
לייקים
הם ההסתרה שבהסתרה.
להסתיר את האישור, את השלילה
ביד הקפוצה
בשפה חתומה
ללא חותם.

הוֹלֵךְ סוֹבֵב הַיֶּלֶד שֶׁבָּגַר
כֻּלּוֹ עֶרְגָּה וְאֵין אוֹרֵג
שֶׁמִּישֶׁהוּ יֹאהַב
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִהְיֶה כְּבָר מְרֻצֶּה,
הוֹלֵךְ סוֹבֵב הַגֶּבֶר שֶׁזָּקַן
חֶלְקֵי הַשֹּׂבַע מְנַקְּדִים
אֲרִיג רָעָב כּוֹאֵב
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקַּח
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְנֶה
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִהְיֶה כְּבָר מְרֻצֶּה.
הוֹלֵךְ סוֹבֵב לוֹ הָעוֹלָם
בַּמֵּרוֹץ אֶל תַּכְלִיתוֹ
וְיֵשׁ מַשְׁגִּיחַ וְיֵשׁ מוֹצֶא
שֶׁאוֹהֵב וּמִיֶּקֶר אַתְּ האֲרִיג
וְהָאוֹרֵג וְאֶת הֲלִיכָתוֹ.

זַהֲרוּרֵי חַמָּה
שִׁבְרֵי זְכוּכִית
חוֹמָה שְׁבוּרָה
בְּאַבְנֵי מִרְצֶפֶת
אַיֵּה
עַיִן שֶׁתִּשְׁזֹף תְּכֹל שָׁמַיִם
מִתּוֹכְכֵי חוֹמָה בְּצוּרָה
אַיֵּה
שְׁלֵמוּת מַזְהֶרֶת
שַׁלְוַת עוֹלָמִים
עִיר בְּנוּיָה
בְּנוֹיָה
בְּשִׁבְרָהּ
בְּדִלְדּוּל חֶלְבָּה וְדָמָה
זַהֲרוּרֵי חַמָּה
לְהַשְׁקִיט חֵמָה
לְיַחֵל בִּנְיָנָהּ.

דְּמֵי יָמֶיךָ הַצְּרוּבִים בָּאֲדָמָה
נִשְׁמָתְךָ הַצְּרוּרָה
קוֹרְאִים מֵאֲלֵיהֶם
לִפְלִיטָה נוֹתַר הַשֵּׁם
לֹא מָשׁ מִלֵּב עוֹרֵג
וְאַתָּה אוֹחֵז אֶת מִשְׁמַרְתְּךָ
חַיָּל אַמִּיץ שֶׁכְּמוֹתְךָ
בְּלֵב אֻמָּה בָּרוּךְ הוּא זִכְרוֹנְךָ