הפרעת קשב היא עניין משפחתי. כולם מושפעים ממנה, לטוב ולרע. יש את החלקים הספונטניים שמובילים להרפתקאות מיוחדות ומכניסים צבע לחיים, ומאידך יש את הקשיים של חוסר לו”ז מסודר, חוסר זמני שינה קבועים, והיעדר רוטינות יציבות. כתוצאה מכך, גם הילדים שלא ירשו את ההפרעה עלולים להחמיץ מיומנויות והרגלים שהיו יכולים לחסוך להם הרבה זמן וכאב לב.
אך כל עוד הנר דולק, ניתן לשפר ולהתפתח. אם אין לך הפרעת קשב, מדובר ברכישת מיומנויות ותרגול. כשאני מאמנת, אני רואה בבירור את ההבדל בין אלו שיש להם הפרעה לבין אלו שאין להם. מי שאין להם הפרעה – תמיד יבצעו את המטלות ושיעורי הבית שקיבלו במפגש 🙂 זיהוי הקשיים הספציפיים איתם את מתמודדת ודיוק הצרכים שלך, יעזור לך למצוא באופן מדויק יותר את העזרה והמיומנויות שעליך לפתח. זכרי, המוח הוא פלסטי ומשתנה כל הזמן, ויכול להשתכלל. רכישת הרגלים זו אומנות ששווה ללמוד. בהתחלה זה קשה, לאחר זמן מגיע הספק – האם זה יקרה? אך התמדה נחושה תוביל לתוצאה המיוחלת, וההרגל שהיה זר בתחילה יהפוך לקל, כמו טבע שני.
לרב וולבה יש ספר שנקרא “זריעה ובנין בחינוך”. גם במקומות שבהם לא היה זרע שינביט בצורה אורגנית – למידה מילדות, ניתן לבנות שם מבנים יעילים ומבורכים.