מכתבים מהחדר מכתבים מהלב
לאבא ואמא היקרים.
קודם כל אני רוצה לומר לכם תודה רבה שאתם עוזרים לי ומנסים לעזור לי עוד,
האמת היא שקשה לי, בחיידר השיעורים והיום מאוד ארוכים ואני חסר אונים כי אני קטן ואני לא יודע בדיוק מה אני מרגיש, ולא יודע איך לעזור לעצמי. היום באמצע השיעור היה לי איזה רעיון שטותי לעשות וזה ברח לי, ודיברתי משהו טיפשי ואז הרגשתי את המתח הזה שאני מרגיש כשאני יודע שנכנסתי לצרות, ובאמת הרב'ה אמר לי אחרי שזה קרה לצאת מהכיתה.
גם אני מתבייש מאחים שלי, כי כל האחים שלי הם נורמליים ואני כזה מוזר, אני מאוד מתרגש וגם לפעמים מתרגז ומתרגש ולא מצליח לעצור, כי אני מרגיש את זה מאוד חזק בלב וקשה לי מאוד בלב ואני לא מצליח להירגע ולהפסיק. ושרק אני מכל האחים לוקח כדורים, ואבא לוקח אותי מוקדם מהחיידר ללכת לאהרן של הריפוי בעיסוק [אני מאוד אוהב שכל פעם שהולכים אנחנו עוצרים בדרך במאפיה ואבא קונה לי כדורי שוקולד].
יש עוד משהו לא פייר, אף פעם לא הייתי מצטיין השבוע בכיתה, והשבוע ממש ניסיתי ואפילו שאלתי שאלה שהרבה אמר שזה שאלה טובה, וניסיתי מאוד השבוע כדי שאני אהיה מצטיין הכיתה, וביום שישי הייתי בטוח שזה קורה, ואז הרבה אמר שזה אברימי שהוא חרוץ הכיתה הייתי מאוד עצוב, כי אברימי כבר היה 3 פעמים ואני אף פעם לא והשבוע הכי ניסיתי. בסוף בכל השנה הייתי מצטיין הכיתה פעם אחת, וגם לא הייתי לבד אלא עם עוד שתי ילדים. אבל אני זוכר שבגלל שהייתי מצטיין אבא לקח אותי אחר כך וקנה לי המבורגר בחנות המבורגר שאני אוהב, וגם קנה לי שעון עם טטריס.
אני יודע שמסע חיים ארוך לפני, ואני אצטרך לחיות עם זה, אולי אני לא יצליח לשבת בכולל להרבה זמן, אבל אני מקווה שאני אהיה איש טוב ויתן לכם נחת.
אני שונא את ההרגשה שיש לי כשאני לוקח את הכדורים, זה עושה לי כזה קרקורים בבטן.
אבל אני רוצה לומר לכם שהכי חשוב שאתם מאמינים בי ומשבחים את המידות הטובות והלב שלי, וגם שאני מנגן יפה. כי נראה לי שהאחים שלי לא מעריכים אותי וגם בבית כנסת ובקהילה. אני לפעמים מרגיש קצת שונה אצל חלק מהמשפחות שהם חברים שלנו, אבל אני אוהב ללכת לחבר הטוב שלי יונתן, כי שם הם מאוד אוהבים אותי ומעריכים שאני עוזר לבן שלהם שיש לו תסמונת דאון ואני חבר שלו, וזה לא איכפת להם שאני אף פעם לא הולך למתמידים או לאבות ובנים, כי הם גם חוצניקים והם לא יודעים מה זה מתמידים ואבות ובנים.
זה מאוד מחזק אותי שאתם מתפעלים איך שאני יושב ליד הכורסא של סבא ודואג שהוא לא יקום כדי שלא יפול, כי ככה אתם מדגישים שיש לי לב מיוחד וטוב.
אמא, תמשיכי לדבר בקול עם החברות שלך על איך שאני מיוחד ואיזה לב טוב יש לי, ואפילו אם אני מבקש שתפסיקי כי זה מביך אותי, תמשיכי כי זה עושה לי טוב.
אבא ואמא, תמשיכו להתפלל חזק שה' יתן לי כח, ושאני יגיע למקומות הנכונים עם האנשים הנכונים. להאמין בכוחות המיוחדים שיש לי, תמשיכו להגיד שאני חקיין ושחקן טוב. וגם בבקשה תמשיכו לקרוא וללמוד על ADHD , תדאגו שאתם הולכים לאנשים טובים שיעזרו לי, כי יש לי מסע ארוך לפני, ולפחות כשאני מתחיל את המסע הזה תדאגו שאני עומד על הרגלים, ושיהיו לי כמה שפחות צלקות.
אני אתן לכם נחת, מבטיח.
בנכם אוהבכם
יאיר
6
6
ילד ADHD שלוקח טיפול תרופתי ולא מבין על מה ולמה נגזר עליו העינוי יפיק פחות תועלת מהטיפול הזה,. גם אם הוא ילד טוב שעושה מה שאומרים לו ולא מתנגד.
לעומת זאת ילד שמסבירים לו מהי הפרעת הקשב שלו, ומה רוצים להשיג מטיפול תרופתי בה, יפיק תועלת מרובה יותר מהטיפול.
תרופות הם לא ויטמינים. ישנם השלכות ותופעות לוואי ולא הכל מושלם. תרופות יכולות לגרום לתחושת חוסר נוחות אצל הילד והוא יודע את זה.
שומה על ההורים והילד לדעת מהו הקושי ואיך הכדור אמור לשרת את הילד.
כאשר מגיעים לחומר והמינון הנכון לאותו הילד, תרופות הן מענה טוב להפרעת קשב, אך הן לא המענה היחיד. הן חלק ממערך שלם של הבנת ההפרעה בכלל, וההפרעה הפרטית של אותו אדם. כי אין שניים אותו דבר. ההפרעה חולשת על תפקודים ניהוליים רבים של המח בשילובים שונים.
לכן יש לדייק את הקושי הספציפי שהילד הספציפי מתמודד עימו ולתת לו כלים שעובדים על מנת לפתח את אותם תיפקודים לקויים שעדין לא משרתים אותו כראוי.
האם עלינו לברר מהם התפקודים המעוקבים אצל הילד. האם יש צורךלשפר את המסוגלות להתחיל פעולה או להתמקד בשיעור, לנהל שיחה בנינוחות או להשתלב במשחק בנועם, לעשות דברים בטווח זמן נתון או לשנן ולזכור את הלימוד, להיות מסוגל לשלוף את הידע שלו או לארגן את המחשבה או הסביבה הריגשית והפיזית וכו'.
מחקרים מראים שכאשר המטרת הטיפול ברורה - סיכויי ההצלחה עולים, והיכולת לסבול תופעות לוואי עולה. במקרים רבים המחיר שווה את התמורה. הקושי שהתופעות לוואי גורמות קטן בהרבה מהקושי של ילד שלא מתפקד והופך להיות ללעג וקלס בעיני עצמו והסביבה.
כבר נאמר שאדם לא יזכור מה אמרת לו , אך יזכור איך גרמת לו להרגיש. עם אילו חוויות הילד צולח את שנות ילדותו? איך אפשר להמתיק את החוויה? מה המסר שיזכר לאורך ימים? עם איזה מודעות ודימוי עצמי הוא יסתובב בעולם? כמה הוא ירגיש שייך ומובן לעצמו ולאחרים.
אלו דברים שבהתמודדות יעילה עם הקשיים בגלאים הצעירים - נוכל למנוע ממנו הרבה עוגמת נפש ונזק אישי, משפחתי וציבורי. כי הפרעת קשב לא מתחילה ונגמרת באדם לבד, יש לה השלכות עלינו כקבוצה, כקהילה, כציבור החפץ להייטיב עם חבריו.
יאיר זכה לחוש את הקבלה וההתגייסות של הוריו למציאות המורכבת שלו. ועם זאת, זה לא מנע ממנו התמודדות ויסורים בהמשך. ככל הילדים באשר הם, יאיר רצה רק לרוות להם נחת ולשמוח באהבתם. כשלא היה מסוגל לספק את "הסחורה" זה לא היה בגלל חוסר רצון, זה היה מחוסר כלים. ועל כך נרחיב בהמשך.
