הפרעת קשב וריכוז

תחושת “משעמם לי” אצל אנשים עם ADHD היא הרבה יותר מסתם חוסר עניין. זהו שם קוד לתגמול דופמינרגי, תפיסת זמן מעוותת וצורך בגירוי חושי מתמיד. במאמר תגלו מה קורה מאחורי הקלעים של מנגנון השעמום, ומה אפשר לעשות כדי לפרוץ את המלכודת.

האם יש מקום לאשמה בהורות, במיוחד ביחס להורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. מה באה האשמה לשרת? איך הורים יכולים ללמוד מהטעויות שלהם ולבצע בחירות טובות יותר בעתיד? מהי ההזדמנות לצמיחה אישית ולשינוי שהרגש הזה מזמן?

המאמר בוחן את הרצון של אנשים עם ADHD לתת ולעשות יותר מאחרים כדי להרגיש שווים ומקובלים. הוא דן בגורמים הנוירולוגיים והפסיכולוגיים העומדים מאחורי צורך זה, כולל שחרור דופמין, אימפולסיביות והתשוקה להכרה ושייכות. המאמר מדגיש את החשיבות של אמפתיה אמיתית ואכפתיות לזולת, ולא של מניעים מרוכזים בעצמם, על מנת לשמור על השפעה משמעותית ומתמשכת. זה גם מעודד התבוננות פנימית ושיקוף עצמי כדי לנקות את הנשמה ולתעדף צמיחה פנימית על פני אימות חיצוני.

במוח ADHD הכל מעורבב - השולי והחשוב, העיקר והטפל. הכל מקבל אותו משקל.  מה הפלא שקבלת החלטות היא אחד האתגרים הכי משמעותיים של בעלי הפרעת קשב?!!  אתה לא יכול להפנות ולמקד את הקשב בחשיבה הרלוונטית, כי המוח נסחף אחרי הפטפטת המתמדת של הDMN. זה ה-DMN שמתנפל על התודעה שלך.

ברוב בתי ישראל תחושת החיפזון היא חלק אינטגרלי בתקופת ערב פסח, בואו רגע נסתכל על חיפזון מהצד הנוירוביולוגי של הסיפור.

האם אנחנו יודעים רק לשבור את הטלפון החכם, או שאנחנו מבינים גם איך לספק לו תחליף?