חופשות משפחתיות של מתמודדים עם ADHD מתחילות לעיתים באופוריה ובהיפר-פוקוס של תכנון, אך מסתיימות בנחיתה כואבת, בתחושת פירוד ובחיכוכים.
הקריסה הרגשית נובעת מסיבות נוירולוגיות: צניחה פתאומית ברמות הדופמין, אשליית "הדף החדש", ועיוורון לרצף שגורם למוח להתמקד רק במתח של סוף הטיול.
בעזרת הבנה חומלת וכלים מעשיים – כמו ימי אוורור נפרדים, טקסי חזרה מבוקרים ומינוי "קצין חמלה" – ניתן להפוך את המעבר ממוקש משפחתי למנוף של חיבור והנהגה.
